נקודות השיא וההכרעה שבעלילה זוכות רק הן להטעמה, ומה שנשאר בתווך חסר ישות; המקום והזמן בלתי מוגדרים וטעונים פרשנות; המחשבות והרגשות אינם מבוטאים, ניתן לנחשם רק מתוך השתיקה והדיבור הפרגמנטרי; הכול חדור מתח גבוה ובלתי נפסק, ומכוון למטרה אחת, ובמובן זה הרבה יותר אחדותי, ועם זאת – הכול נשאר חידתי ובעל רקע עמוק (אריך אוארבך, מימזיס) :check: