מרואיין: פחד, כן, הפחד היה, פחד ממוות אבל לא פחד קיומי כמו היום אלא פחד כי אני יכול למות. הפחד הזה היה אבל כי אני רוצה להיות בבית, אז אני לא רוצה למות. זה לא היה קשור למשפחה או למדינה את מבינה למה אני מתכוון?
מראיין: אני מבינה, כאילו הפחד היה יותר שטחי כלפי עצמך ולא כלפי מה יקרה לאחרים
מרואיין: בדיוק. זה ההבדל, פחד הוא על עצמך יותר, כי אין לך אחריות על אחרים, לפחות ככה אתה מרגיש. המחשבה הייתה שאין לי כוח שיקרה לי עכשיו משהו כי אני רק רוצה להגיע הביתה, מבינה? מחשבה של ילד. בזמנו שהייתי חייל בצוק איתן, הכל סובב סביבי, סביב הרצון שלי ופחות סביב פחד קיומי, וכחייל המלחמה הזו הופכת את כל המדינה לאזור מלחמה.