Please enable JavaScript.

Coggle requires JavaScript to display documents.

שיפוט וקבלת החלטות - Coggle Diagram

- - - - היצג “מטרה” (Goal)
        
        בודקים איזה היצג מקדם יותר מטרה מסוימת - היצג חיובי או שלילי
        
        לדוגמה: בדיקת ממוגרפיה
      - היצג “תכונה” (Attribute)
        
        יש הערכה של אובייקט או אירוע המוצג בהיצג חיובי או שלילי
        
        לדוגמה: מורה נהיגה
      - היצג "בחירה מסכנת" (Risky choice)
        
        שתי אלטרנטיבות ביניהן יש לבחור בהיצג חיובי או שלילי
        
        לדוגמה: המחלה האסיאתית
  - - - למשל: לעשות בדיקות רפואיות או להתחסן
      - אף אחת מהחלופות אינה מועדפת על השניה, יש ביניהן trade-off
      - מקרים בהם אנחנו נרצה לעודד אנשים לעשות משהו שיטיב עמם
      - אנו מתבססים כאן על ההשערה שהפסדים משפיעים יותר מרווחים
      - רוטמן ועמיתיו טענו שהיצג המטרה שונה בהתנהגויות גילוי מול התנהגויות מניעה
        
        התנהגויות גילוי
        
        ביצוע של פעולה אקטיבית על מנת לגלות מחלה
        
        ממוגרפיה, קולונסקופיה, סריקות לגילוי מחלות סרטן, בדיקות לגילוי איידס, קורונה
        
        בהתנהגות גילוי אפקטיבי להציג במונחי הפסד - אם לא תבואי לבדיקת ממוגרפיה יש סיכוי שלא תגלי באופן מוקדם את זה שחלית...
        
        התנהגויות מניעה
        
        ביצוע של פעולה אקטיבית על מנת למנוע מחלה
        
        הפסקת עישון, פעילות גופנית, מריחת קרם הגנה נגד השמש, אכילה "נכונה", חיסונים כגון חיסון נגד HPV.
        
        בהתנהגות מניעה אפקטיבי להציג במונחי רווח - ביצוע פעילות גופנית יכול לעוזר לרדת במשקל
        
        מטא-אנליזה של כ-200 מחקרים העלתה כי ייתכן שיש משתנים מערבים מעבר לסיכון הנתפס ולאיום הנתפס של המסר:
        
        מעורבות – Involvement
        
        מעורבות גבוהה מלווה בתהליכי חשיבה מעמיקים
        
        מעורבות נמוכה מלווה בתהליכי חשיבה היוריסטיים
        
        למשל: מניעת עישון-חלק מנסים להימנע מעישון וחלק בכלל לא מעשנים אז זה פחות יגע בהם
        
        אנשים עם מעורבות גבוהה יותר יפגעו מהיצג שלילי ואלו עם מעורבות נמוכה פחות יפגעו מהיצג שלילי (ויותר ישפיע עליהם היצג חיובי)
        
        פגיעות נתפסת
        
        אם אני תופסת את עצמי כמישהי שיש לה בעיות שיניים - ההיצג השלילי של שימוש בחוט דנטלי (ההפסד באי שימוש בחוט) ישפיע עלי יותר מהחיובי
        
        פגיעות כפי שאנו תופסים אותה
        
        ככל שיש יותר פגיעות נתפסת - כך יותר השתמשו בחוט דנטלי (המסר השלילי ישכנע אותו יותר)
        
        משתנה נוסף: האם התנהגות של להתחיל לעשות משהו שונה מהתנהגות של להפסיק משהו?
        
        צריך לקחת את זה בחשבון כיוון שיכול להיות שמתישהו יגלו שהשפעת ההיצג שונה כאשר צריך להתחיל או להפסיק לעשות משהו
        
        המחקר שניסה לבחון זאת לא הצליח למצוא משהו ברור ומובהק בנוגע לזה
    - - דוגמה להיצג מסר: עמדות בנוגע להמתת חסד
        
        "להפסיק את חייו" = היצג שלילי
        
        "לא להאריך את חייו" = היצג חיובי
      - אנשים תומכים יותר בהמתת חסד באופן כללי, ובמושגים שליליים של הפסקת חיים יש פחות תמיכה
      - שתי התנהגויות בעלות יחסי גומלין, ואין התנהגות אחת שרוצים לקדם – יש לכל אחת משתי ההתנהגויות יתרונות וחסרונות
      - ההפסד שכרוך בהפסקת חיים נראה חמור יותר מאשר וויתור על הרווח שכרוך באי הארכת החיים.
        :check:
      - הסבר נוסף: לאנשים יש קונוטציה שלילית לגבי "להפסיק חיים" כי זה מתקשר ל"to kill" ו"לא להאריך חיים" מתקשר ל"to let die"
  - - - עדיף להציג את המוצר כנטול 95% שומן מאשר שיש לו 5% שומן (היצג חיובי מול שלילי)
    - - איכשהו ברווחים אנו נוטים לדגול בעקרונות לא שוויוניים ובהפסדים אנו דוגלים בעקרונות כן שוויניים
      - מתי ההוגנות הנתפסת תהיה גבוהה יותר?
        
        בשאר העקרונות נמצא אפקט מובהק של ההיצג
        
        בעקרון השוויני (חלוקה שוויונית של משאבים) לא נמצאה השפעה על ההיצג
      - העדפה מתקנת
        
        יש לנו שני מועמדים ללימודים עם אותם הנתונים. עד כמה הוגן לקבל את לקוי הלמידה ולדחות את מועמדותו של הסטודנט הרגיל? הדעה שלנו תשתנה אם יציגו לנו אותו סיפור בדיוק רק שיאיר את "הזרקור" באופן חיובי או שלילי.
    - - לוין: עצם זה שנציג את הדברים במונחי הצלחה וכישלון – ישפיע על ההערכה שאני אתן
      - כהנמן: WYSIATI – what you see is all there is
        
        חשיבה היוריסטית מאופיינת בהסתמכות על מידע זמין והתעלמות ממידע נוסף, גם אם הוא משלים וברור מאליו
        
        לדוגמה: יש 80% הצלחה אז יש 80% הצלחה ולא חושבים על הצד המשלים, כלומר על זה שיש 20% כישלון
      - קרן: אנו מפנים את הקשב או להיבטים החיוביים שיש היצג חיובי, או להיבטים השליליים שיש היצג שלילי
      - מודל המידע/פרגמטיקה: אנו מסיקים דברים מתוך מה שנאמר גם אם זה לא נאמר מפורשות. למשל, אם אמרו לנו שהכוס מלאה אז אנו מסיקים שקודם היא הייתה ריקה. לכן, אם מישהו בוחר להגיד לנו את המידע בדרך שלילית הוא מרתיע ואם חיובי אז מעודד
      - מודל שתי המערכות/ התהליכים: המחקרים הראו שלא רק ההיצג משפיע על האנשים, אלא גם הערך הכמותי
        
        למשל:מורה ש 90% מתלמידיו מקבלים ציון 85 ומעלה מוערך כטוב יותר ממורה ש 70% מתלמידיו מקבלים ציון 85 ומעלה
        
        חשיבה היוריסטית גורמת לאפקט ההיצג (מערכת 1), והשפעת המידע הכמותי משקפת חשיבה אנליטית (מערכת 2).
    - - השפעה של היצג התכונה, שלרוב היא יציבה וקבועה, לא מתקבלת כאשר התוצאה "אינה טובה"
      - למשל- ההיצג ישפיע כאשר מוצגים נתונים לפיהם אתר חדשות מציג 85% ידיעות אמיתיות, אבל לא ישפיע אם יוצג ש-85% ידיעות הן שקריות.
    - - האם אנשים שגבוהים במשתנים: נעימות, מצפוניות ויכולת מספרית יהיו חשופים יותר או פחות להשפעת היצג התכונה לעומת אנשים שנמוכים במשתנים אלה?
      - משתנה היכולת המספרית (Numeracy) עשוי לשמש כמשתנה מתערב (moderators) לאפקט היצג התכונה רק כאשר שנעשה שימוש במספרים, אחוזים וכיו"ב
        
        במחקר המשך נמצא שאוריינות חשבונית היא משתנה מתערב בהשפעת היצג התכונה
        
        אנשים בעלי אוריינות חשובנית גבוהה מתייחסים יותר לערכים המספריים, מבינים אותם טוב יותר, ומיישמים טוב יותר עקרונות מספריים לגביהם ועל כן פחות משפיע עליהם ההיצג
      - משתנים נעימות ומצפוניות נמצאו כמשתנים מתערבים לאפקט היצג התכונה
- - - - בתקצוב אנחנו מתנהגים כאילו אנחנו רואי חשבון – יש לנו תקציב מסוים שאנו מוכנים לשלם עבור פעולה מסוימת
      - אנחנו כבני אדם מתנהגים בצורה פחות רציונלית מגוף כלכלי
      - דוגמה: אובדן הכרטיסים/הכסף לפני ההופעה. רוב האנשים יכנסו להופעה ורכשו שוב כרטיסים אם איבדו את הכסף, ולא יכנסו להופעה ויקנו כרטיסים אם הם איבדו את הכרטיסים. בשני המקרים האדם מוציא 600 שח (אובדן של 300 + תשלום של 300)
        
        התשובה קשורה בארגון החשבונות הנפשיים
        
        הליכה למופע נתפסת פסיכולוגית כ"עסקה" בה אנו ממירים את עלות הכרטיס בהנאה הצפויה מהמופע
        
        אם נחויב לרכוש כרטיס נוסף לאותו מופע יוצא שאנו משלמים 600 ₪ על מנת לראות את המופע, והוא הופך להיות אטרקטיבי פחות.
        
        לעומת זאת, אובדן כסף מזומן לא קשור בעיני רוחנו לתקציב של העסקה המסוימת, ולכן אנו מרשים לעצמנו להמשיך ולחשוב על העסקה כראויה
    - - אנחנו נעדיף לפדות קרן בעלת הפסדים מאשר קרן בעלת רווחים רק על מנת שלא נודה על ההפסד (על אף שזה לא רווחי לנו לפדות אותה)
  - - - מדוע אנשים משיבים תשובות שונות לשתי השאלות?
        
        התפיסה היא יחסית.
        
        לכן, לרוב אנו מוכנים לנסוע 15 דקות על מנת לחסוך 50 ₪ מתוך 400 ₪ אבל לא מתוך 4,000 ₪.
        
        אנחנו טובים ומשתמשים המון בהשוואות יחסיות, ואנו גרועים בשיפוט מוחלט.
        
        איננו שופטים חיסכון של 50 ₪ לכשעצמו, אלא שופטים חיסכון של 50 ₪ מתוך סכום של X.
    - - חשיבה יחסית!!!
  - - - להכניס חלופה לא אמיתית שאנחנו יודעים שאנשים לא יבחרו בה, על מנת שיבחרו בחלופה שאנו רוצים שבה הם יבחרו.
    - - 2) attraction\אפקט המשיכה
        
        הוספת חלופה שתהיה אפשרית להשוואה עם אחת מהן אבל תהיה פחות טובה ממנה - ואז נרצה לבחור בזו שיותר טובה
        
        חופשה בטוסקנה: חברת הנסיעות תוסיף עוד חלופה שתהיה פחות טובה במקצת מהחלופה בה החברה רוצה שנבחר, וכך ניפול בפח
      - 3) compromise\אפקט הפשרה
        
        הוספת חלופה קיצונית יותר מהשתיים תגדיל את הסיכויים של האדם לבחור בחלופה שנמצאת באמצע
        
        נוסיף לחבילות נופש בטוסקנה אופציה קיצונית שאינה משתלמת כלל על מנת שנבחר באופציה האמצעית - בה הסוכנות רוצה שנבחר
        
        אפקט הפשרה בקפיטריה של רופין
      - 1) similarity\אפקט הדמיון
        
        חלופה שלישית הדומה לאחת מהשתיים תעזור לאדם לבחור בחלופה השונה (יגדיל את האטרקטיביות שלה) משום שקשה לבחור בין שתיים דומות
        
        נוסיף חבילת נופש בטוסקנה שתהיה דומה לאופציה שפחות נרצה כסוכנות שיבחרו בה, ואז יבחרו באופציה השונה שמבחינת הסוכנות הכי רווחית!
      - בכולם ישנן שתי חלופות השונות בשני ממדים – למשל חלופה טובה יותר ויקרה יותר וחלופה זולה יותר וטובה פחות.
      - ניתן להשפיע על הבחירה ביניהן באמצעות הוספות חלופה שלישית:
  - - - לכן הטריק של "תקופת ניסיון" עובד! הדברים האלו מקבלים על ידינו הערכה גדולה יותר כשהם שלנו
- - - - שיפוט משולב\joint evaluation
        
        כשמראים לאנשים את שתי הכוסות הם מבצעים השוואה בין הגדלים של הכוסות ויודעים להעריך טוב יותר מה עדיף
        
        במצב כזה - לרוב יבחרו בכוס H גם אם היא לא מלאה עד הסוף! ולא יפלו בפח!
      - לרוב השיפוט המשולב נכון יותר מאשר הנפרד
    - - שיפוט נפרד\separate evaluation
        
        הציגו לאנשים את L ו-H (שבתמונות) בנפרד ושאלו כמה היו מוכנים לשלם על זה
        
        רוב האנשים היו מוכנים לשלם יותר כסף על L והנקודת התייחסות שלהם הייתה המיכל עצמו - בגלל ש-H לא מלא עד הסוף הוא שווה פחות כסף
        
        בני אדם לא טובים בהערכת שווי של מוצר ע"פ הכמות שהוא מכיל, ולכן מחפשים נקודת התייחסות על פי הנראות שלו
        
        אנו נופלים בפח בשיפוט הנפרד בגלל שאין לנו למה להשוות את המוצר (את הגלידה במקרה זה)
        
        לרוב השיפוט הנפרד פחות טוב מהמשולב, אולם יש מקרים בהם הוא עדיף
  - - - לא אומרים לאדם לא לקנות את המוצר, אבל המדבקות האלו מעוררות את מערכת 2 (כמה המוצר הזה טוב לי/לא) וזהו בעצם ההינד.
      - דרך אחרת של הינד היא לעשות "טריק" לאדם - להשתמש למשל בברירת מחדל. אולם, אנשים לא אוהבים שמסדרים אותם ולכן יעדיפו את דרך זו פחות
        
        למשל, תור שנקבע כברירת מחדל לבדיקה שגרתית של ממוגרפיה, אותו יהיה ניתן לבטל במידה ותרצה האישה (ברירת המחדל מאפשרת "לזרום" ולהשתמש עם מערכת 1)
  - - - האם זה סלאדג' או נאדג'?
        
        SLUDGE אם המלצרית מגישה לנו את הטוסט בצלחת הקטנה זה סלאדג' כי המסעדה רוצה שנאכל פחות עבור המחיר ששילמנו
        
        NUDGE אם אמא מגישה את זה לבן שלה, היא רוצה שהוא יאכל פחות וכך ישמור על בריאותו
- - - - תוחלת היא ממוצע ולכן אנו נבחר בתשובה שבה נרוויח יותר בממוצע
    - - אם אדם מעדיף את חלופה A על פני חלופה B, ואת חלופה B על פני חלופה C אזי הוא אמור להעדיף את חלופה A על פני חלופה C
    - - היצג מוכיח שאקסיומה זו מופרת ע"י רוב האנשים
      - העדפות לא אמורות להיות תלויות בדרך הצגת החלופות. הצגה של שתי
        חלופות יחד או בנפרד אמורה להניב בחירה באותה חלופה
    - - האדם בוחר בחלופה משביעת רצון (satisficing)
      - האדם מקבל החלטות במסגרת מוגבלויותיו האנושיות
  - - - היוריסטיקות, חשיבה אינטואיטיבית
      - "זורמת"
    - - חשיבה מורכבת
      - "חופרת"
    - - יש סוג של היררכיה ביניהם – מערכת 1 לעיתים טועה ואז מערכת 2 צריכה להפעיל על הראשונה איזושהי ביקורת
    - - לרוב התוצרים של שתי המערכות חופפים
      - לרוב - החשיבה האינטואיטיבית (מערכת 1) צודקת
    - - לא ניתן להוכיח בעזרת מחקרים את קיום המערכות
      - לא מדעי
      - מודל שהוא "אנטי מדע" (פוגע במדע)
- - - - נטפליקס מתאימה לנו אישית סרטים וסדרות בעזרת מדדים סטטיסטיים הקובעים את מידת הדמיון בין מה שצפינו בו לבין סדרות/סרטים אחרים
      - זה פוגש אותנו גם באפליקציות היכרויות, ספוטיפיי וכו'
    - - לוקחים נתונים מהעבר ורואים מה הצליח לנבא טוב יותר (פסיכומטרי או בגרות) - נותנים למחשב לראות את נתוני העבר ועל סמך זה לדעת מה יקרה בעתיד
    - - בכלכלה
        
        יש לנו הטיה של אופטימיות ובמקום ליפול בה או לשאול מומחים לכלכלה – אם נכניס לתכנה ממדים היא תוכל להעריך כמה סיכויים יש לנו פשוט רגל
      - במדעי ההתנהגות
        
        עד כמה עובדים יהיו מסופקים מהקריירה שלהם? צריך לשאול את המחשב ולא מומחים כאלו ואחרים
      - ברפואה
        
        אם יש לנו חולה ורוצים לנבא כמה זמן הוא יחיה, כדאי לא לשאול את הרופא אלא לקחת כל מיני מדדים ולשכלל אותם ואז התשובה תהיה מדויקת יותר
      - תיאור מפורט בהקשר הסרט נמצא במצגת 14 בשקופית 11
    - - כל הניתוח הסטטיסטי טוב יפה כאן יש לנו נתוני עבר - אבל מה קורה אם אין?
        
        יישום שיפוט באופן עקבי מתאפשר רק על ידי הסטטיסטיקה (ולא על ידי אדם) ועל כן גם כאן המחשב מנצח את האדם!
        
        רובין דוז הוכיח במחקרו שגם כשסתם נותנים משקולות שונים – עדיין מגיעים ליעילות במדידה שהיא הרבה יותר טובה מאשר לבקש מבני אדם שהם מומחים
        
        מי שביקר את דוז טען שלא אתי לתת למספרים לקבוע עבור בני אדם, והוא יצא נגד הטענה המבקרת אותו ואמר שזה לא אתי לתת לאדם לקבוע משהו כאשר הוא עושה עבודה גרועה יותר מהמחשב
      - מחקר שנעשה בנוגע לפסיכולוגים קליניים וקבלתם לתואר שני, הראה תוצאות המנוגדות לטעונתיו של רובין דוז - ההערכה ההתרשמותית של המומחים שקיבלו אותם לתואר שני הייתה נכונה יותר מההערכה הסטטיסטית בנוגע לפסיכולוגים קליניים שעבדו לאחר מכן בתחום הטיפולי (לא מחקר וכו')