Please enable JavaScript.

Coggle requires JavaScript to display documents.

סוף החיים - התמודדות עם מוות - Coggle Diagram

- - - - יש לעומת זאת מדינות שקובעות מוות אם אין פעילות בכל חלקי המוח.
      - יש מדינות שקבעו כי אם אין פעילות חשמלית בגזע המוח (חלק תחתון ובסיסי במוח) אז זה אומר שזה מוות
  - - - כשהאדם נפטר זה לא משהו שהוא טרגי
      - המוות הוא עוד שלב בגלגול החיים ולכן זה לא נחשב מאוד נוראי
    - - בתרבות המערבית, הרבה משאבים מנוצלים על מנת להימנע ממוות
      - כל ההון הגדול של המדינה מושקע בזה שאנשים יחיו עוד ועוד שנים
- - - - • אסור לסייע לאדם להתאבד
      - • אסור להפסיק טיפול רפואי רציף שהפסקתו עלולה להביא למותו של המטופל.
      - • אסור לעשות כל פעולה המכוונת להמית את המטופל, או שתוצאתה, קרוב לוודאי, היא גרימת מותו
      - • אסור להימנע מלתת לחולה נוטה למות, שאינו כשיר, מזון ונוזלים, טיפול פליאטיבי וטיפול נלווה.
- - - - מתרחש כאשר החולה חושב כי מיקוח עם אלוהים או עם הרופאים יכול לשנות את המצב
      - יש נסיון "להאריך את הזמן" עד המוות.
      - "אני אעשה הכול, רק תן לי עוד כמה שנים לחיות".
    - - "הכול חסר טעם עכשיו, בשביל מה לטרוח?", "אני הולך למות, מה הטעם בכלל לעשות משהו?"
      - יכולה להיות תחושה חזקה של אבדן, רגשי אשם, בושה, מחשבות עגומות, תחושת כישלון או החמצה
      - הכנה לקראת הפרידה מהעולם- האדם מבין שהוא הולך למות והוא שוקע בתוך עצמו
      - תחושות שליליות מתחברות למקום של סוף החיים ושל מה האדם חושב שהספיק או לא הספיק לעשות בחייו
    - - "למה דווקא אני?", "זה לא הוגן!", "איך ייתכן שזה קורה לי?"
      - הכעס מופנה הרבה פעמים החוצה, אל האנשים הקרובים ביותר או לצוות הרפואי
      - חשוב לזכור שזהו זעם שמקורו בכאב גדול
      - איך מתמודדים עם זה? בשלב הזה אנשים הרבה פעמים מאשימים את "כל העולם" וצריך לקבל את חווית הכעס
    - - "אני לא יכול להילחם בזה, לפחות אתכונן לזה"
      - ויתור על המאבק, הפסקה של משא ומתן וחשבונות עם העבר ועם הסביבה
      - האדם מסוגל לבטא מגוון של רגשות משלבים הקודמים, להשלים עם סופיות החיים ולהיפרד מהקרובים שאיבד
      - האדם מתכונן למוות ומוותר על המאבק
    - - "אני מרגיש בסדר", "זה לא קורה לי", "זה לא יכול להיות".
      - ההכחשה היא חיונית ומאפשרת זמן לעבד את האובדן
      - בדרך כלל ההכחשה אורכת זמן קצר והאבל עובר לשלב הבא
  - - - בשלב ההכחשה ובשלב הכעס אנו נוקטים בהתנהגות שבה אנו מוסרים לאדם מידע וגם מתקשרים איתו
    - - תמיכה רגשית נחוצה בעיקר בשלב המיקוח
    - - הדרכה והכוונה נחוצים בעיקר בשלב הדיכאון ובשלב הקבלה
- - - - קבלה סטואית
        
        המשך בחיים הרגילים, לא חיפשו מידע או טיפולים נוספים
      - חוסר אונים
        
        המומות מהאבחנה, ראו בעצמן כגוססות
      - הנלחמות
        
        שמרו על תפיסה אופטימית, אספו מידע על המחלה, ניהלו קרב מול המחלה
      - חרדות
        
        תשומת לב מוגברת לגוף, חרדה מתמשכת מהמוות
      - המכחישות
        
        דחו את האבחנה ונמנעו מניתוח
    - - 35% מהמכחישות או הנלחמות נפטרו
      - 75% משאר הסוגים נפטרו
      - בגלל זה יש תפיסה מסוימת שאופן קבלת את המחלה משפיע על מוות מוקדם או מאוחר יותר
      - לאחר מחקר זה, לא נמצא קשר מובהק ביניהם