החידוש לגישה הקודמת - יש סיבה נוספת מדוע אנחנו מתייגים עבריינים: עפ"י הגישה הזאת אם לא היו לנו עבריינים אז הייתה כמות גדולה מאוד של אבטלה. (משטרה, שב"ס, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, קרימינולוגים, מעבר לכל יש לנו תעשייה ענפה של יצירת מנעולים כנגד גנבים, יש לנו תעשייה שלמה של סייבר כנגד אותם עבריינים) הרע מספק לנו פרנסה. אם לא היו לנו עבריינים הייתה לנו רמת אבטלה מאוד מאוד גדולה. אם היינו בעולם אוטופי שבו אין עבריינים אז היו לנו המון אנשים מובטלים והאבטלה הייתה גורמת לכך שיהיו עבריינים, אז כדי למנוע את העבריינים בצורה מלאכותית אנחנו נייצר עבריינים שכביכול יש לנו שליטה עליהם ובצורה כזאת התעשייה מתקדמת ומתגלגלת.
עפ"י הגישה הזאת לכל אדם יש פונקציה בחברה גם לעבריינים - הפונקציה שלהם יכולה להיות פונקציה של פרנסה, פונקציה של להגדיר מה טוב ומה רע. לכל אדם יש תפקיד שהחברה העניקה לו אותו.
יש לנו אינטראקציה, מגע, מסע ומתן האחד עם השני, כאשר אחד מדביק על השני את התיוג - התיוג יכול להיות סימבולי, יכול להיות לא סימבולי, יכול להיות שאני אומר לו את זה פנים מול פנים ויכול להיות שלא והוא נאלץ להפנים את הזה. לעומת זאת הגישה הפונקציונלית מדגישה שהחברה מתייגת את כולם כי לכל אחד יש תפקיד.