Please enable JavaScript.
Coggle requires JavaScript to display documents.
ארכה = יסוד או מקור של דברים. ישנו חומר אחד שממנו עשויים כל החומרים. הכל…
ארכה = יסוד או מקור של דברים. ישנו חומר אחד שממנו עשויים כל החומרים. הכל בא ועשוי ממנו.
קסנופנס 570-478 לפהנ"ס- אלוהים הוא הארכה.באותה תקופה רחבה האמונה בריבוי אלים. קסנופנס האמין במשהו אחר. האמין באל אחד- מונותאיזם.
העביר ביקורת על הדת- "לאלים ייחסו המורוס הסיודוס כל אשר אצל בני אנוש בושה וכלימה הוא, גניבה וזנות והונאת איש את רעה.. בני תמותה חושבים כי אלים נולדים ויש להם בגדים משלהם וקול וגוף."
מראה כי האנשים יצרו את האלים מכאן שהם מתנהגים כמוהם.
משתמש בסטירה- אלי האתיופים יהיו שחורים עם אף סולד ואילו אלי התראקים יהיו בעלי עיניים כחולות ושיער אדום. זאת על מנת להראות כח התרבות מציגה את אלוהיה כדומים אליה.
האמין במונותאיזם. "אחד האלוהים, בין אלי ואנשים גדולים, כלל לא דומה בגוף לבני תמותה, גם לא במחשבה."
פיתגורס - קבוצת פילוסופים שעסקה במספרים, סוג של "כת". האמינו שהארכה היא מספרים, ואינה חומר. הגוף נפרד מהנפש והיקום הוע קוסמוס=מה שקיים בלבד. יש בו סדר וארגון מתמטי, מושלם. יש קשר בין יופי לבין סידור מספרי.העולם ניתן להבנה ע"י הבנת המתמטיקה.
למשל- הכוכבים בשמיים זזים בסדר מסויים שאפשר להראות בנוסחה.
יחס הזהב, הרמוניה מוזיקלית.
משבר המספרים האי רציונאלים - מספר רציונאלי הוא כל מספר שאפשר לבטא אותו ע"י יחס בין מספרים שלמים. כל שבר מורכב ממספרים שלמים. מספר אי רציונאלי הוא משוואה שאין לה פתרון, מספרים עשרוניים שנמשכים אינסוף. למשל פאי. הפיתגורים לא ידעו לעבוד עם מספרים אלה והפיתגורי שגילה את המספרים האי רציונאליים הוצא להורג.
הרקליטוס 535-475 לפנה"ס - הרקליטוס האפל. לא מאמין בארכה, בהווה ובממשות. מאמין רק בתהווה וכליה. כל מה שקיים זה אך ורק שינוי. פילוסוף של הזמן - הזמן משנה דברים הוא הממד השולט בהכל.
"הכל זורם" - הכל משתנה כל הזמן, הדבר היחיד שקבוע בחיים הוא השינוי עצמוץ
אין הבדל בין שינוי קטן לגדול. שינוי הוא טוטאלי. או שיש או שאין.
"לאותו הנהר אין נכנסים פעמיים" - מטאפורה. הנהר זורם כל הזמן, הוא אף פעם לא דומה לעצמו ולכן לא נוכל להיכנס לאותו הנהר פעמיים.
גם אני עצמי משתנה כל הזמן, אפילו אם לא הרבה עדיין חל שינוי (הגודל לא משחק תפקיד).
השפה מטעה ויוצרת אשליה שדברים נשארים אותו הדבר בגלל שנתנו להם שם אך לא כך הדבר.
מטאפורה נוספת שלו - מלחמה (קרב) - "לכל הוא אב, לכל הוא מלך ואת אלה יציג כאלים, את אלה כבני אדם, את אלה יעשה עבדים, את אלה בני חורין." המלחמה היא מטאפורה לארכה, ביטוי לשינוי מהיר ואלים.
האמין שכל דבר בעולם סותר את עצמו. כל דבר הוא X אבל גם לא X מאחר וכל דבר בהכרח עצמו אך גם לא עצמו בגלל שעובר שינוי כל רגע.
"הכרח לדעת כי הקרב הוא כללי, והצדר הוא המריבה וכל הדברים מתהווים על פי המריבה וחיוב." - סוג של חידה אפלה. הוא מתאר את המציאות בצורה לא מובנת.
"הדרך מעלה מטה אחת והיינו הך." - הדרך למטה ולמעלה היא אותה דרך, תלוי מאיפה אתה מסתכל.
דוגל ברלטיויזם- אומר שהכל יחסי לשום דבר אין זהות קבועה ויציבה. "מים טהורים יותר ומתועבים ביותר, לדגים- ראויים לשתייה ומחייה, לבני אדם בלתי ראויים לשתייה ומשחיתים." לשאול מה הערך של מי הים היא יחסית למי ששואלים.
מטאפורה נוספת היא אש - "כי כל הדברים תבוא האש לשפוט ולהכריע." האש היא השופט העליון , היא הרסנית אבל גם יוצרת. "לאש כל הדברים תמורת אש- לכל הדברים כמו לזהב- סחורות ולסחורות זהב." זהב אפשר להמיר לסחורה וככה גם אש, שורפת הכל ומכלה.
שינויים קורים לאלים ולבני האדם. " האל הוא יום לילה, חורף קיץ, קרב ושלום, שובע רעב." הכל סותר ומנוגד. המהוותש ל היקום הוא הסתירה, אפשר להבין את העולם ואת ההגיון דרך ניגודים.
אחנו תמיד ערים ותמיד ישנים - עניין של מודעות ותפיסה, הישן אינו מודע לכך שהוא ישן מבחינתו הוא ער (בחלום) ולהפך. דברים על הזמן מתים ונולדים- לפני שנולדנו מתנו, אחרי שחיינו אנחנו נמות.
מטריאליסטים- גישה שרואה בחומר את המציאות הקיימת, האמינו כי ארכה היא חומר. רדוקציוניזם- להסביר ריבוי באמצעות מספר מוגבל של עקרונות. חשבו שיש קשר
לכימיה\פיזיקה פרימיטיבית.
תאלס- העולם עשוי ממים. מים הם חומר הכרחי לחיים. "ממים באת ולמים תשוב. מים=הארכה,הוויה,הממשות --> התופעות=התהוות וכליה
אנקסימנס 585-528 לפנה"ס - חיפש חומר לא מוגבל אך מוגדר. טען שהאוויר הוא ארכה. הוא לא מוגבל. נמצא בכל מקום ויש לו כמה מצבי צבירה.
אנקסימנדרוס- ביקורת על תאלס. הארכה צריכה להיות אינסופית על מנת שיצאו ממנה אינסוף תוצאות. ללא תכונות. קרא לארכה שלו הפריון (APEIRON), לא ניתן לתפוס אותו בחושים.
פרמינדס המאה ה5 לפנה"ס - הכל נשאר אותו דבר, אין שינוי בעולם. טען ההפך מהרקליטוס. הוא מוכיח ששינויים הם בלתי אפשריים ולא מאמין בצהוות וכליה אלא רק בהווה, הווה הוא נצחי. אין עבר ואין עתיד- הזמן הוא חסר משמעות מבחינתו. אין ארכה כי בעצם הכל זה ארכה.
דרכי חקר אפשריות: "האחת – שהווה ואי אפשר לא להיות היא נתיב השכנוע (כי מלווה הוא לאמת) האחרת – שאיננו וחיוב הוא לא להיות וזאת אני מורה לך שבלתי-בת-הבחנה היא מכל וכל, כי לא תדע את אשר איננו (כי אין זה בר-ביצוע) גם לא תורנו."
מסביר שיש שנתי דרכים: 1. דרך אחת מובילה לאמת 2. הדרך השנייה מובילה לטעות. כלומר ישנה רק דרך אחת.
"נתיב השכנוע" - המחשבה על היש, הדרך המובילה לאמת. הדרך השנייה היא חשיבה על מה שאין, אי אפשר לחשוב,ללמד או להסביר את מה שאין ומכאן שהוא לא קיים.
אם משהו משתנה הוא סותר את עצמו ואין לנו לסתור את עצמינו, אין הגיון בסתירה.
"כי אותו הדבר להווה, הכרה והוויה" - חייבת להיות התאמה בין הכרה למציאות, והמציאות חייב להתבסס על הגיון מאחר והוא אובייקטיבי.
היקום כולו הוא יחידה אחת ולכן אין ארכה כי הכל הוא ארכה, כל היקום.
אם יש סתירה בין הגיון לחושים ההגיון תמיד צודק ואין להתייחס לחושים, הם לא תופסים את העולם.
"כי לעולם לא ייאלץ הדבר הזה:היות לא הווים, אלא אתה מדרך חקר זה מנע הכרתך ואל יאנסך בדרך זו הרגל בן רוב הניסיון להטות עין ולא צופה ואוזן הומיה." - הגיון קודם לחושים, הגיון אובייקטיבי.
היקום אף פעם לא נוצר - דרך אחת שהיקום הגיע מה"יש" וזה בעצם אומר שהיקום היה קיים ולא נוצר. הדרך השנייה היא שהיקום הגיע מ"אין" מה שמביא לסתירה. הוא לא האמין בסתירה ולכן טען כי היקום לא נוצר ולא הייתה לו נקודת התחלה. היקום ניצחי, אין לו התחלה ולא סוף.
ליקום אין גבולות, הוא לא יכול לגדול ולהתרחב משום שאין לו מקום לגדול אליו כי "אין" שם יקום.
"מה שווה בלתי נוצר גם בלתי נפסד הינו, כי הוא תמים ובלתי זע ולא בלתי מושלם. גם לא היה פעם לא היה, מאחר שעכשיו הווה יחדיו." - ה"יש" הוא תמים, מושלם, מורכב כולו מחתיכה אחת בלי הבדלים.
והתנועה היא בלתי אפשרית כי כדי שמשהו יזוז צריך מקום ריק ואין ריק כי ריק הוא ה"אין".
מכאן נובע שהשינוי הוא בלתי אפשרי, כי שינוי דורש תזוזה ותזוזה לא יכולה לקרות על פיו כי יש רק מה שיש.
"כך הכל שם הוא אשר קבעו בני תמותה משוכנעים כי אמת היא התהוות וכלות להיות וגם לאו והחלף מקום והמר צבע." - השפה מטעה אותנו בדומה להרקליטוס. שפה יוצרת הבדלים והבדלים לא ייתכנים ב"יש" מושלם ושלם. לכן השפה היא מטעה.
פלורליסטים - הארכה לפיהם היא מספר יסודות ומכאן נובע שמם.
אנקסאגורס - ישנם אינסוף יסודות "זרעים". כוח טבע המחבר בינהם הוא השכל עליון (לא שכל אנושי). שכל נטול אישיות.
דעותיהם של היוונים על ההתהוות והכליון אינן נכונות : כי דבר אינו מתהווה ואינו כלה, אלא מתערב ונפרד מן הדברים שהווים ולפיכך נכון יהיה לקרוא לתהוות ערוב ולכליון היפרדות."- דברים לא נוצרים ונהרסים, הם קיימים תמיד.
אמפדוקלס 490-430 לפנה"ס - 4 יסודות (אוויר, אש, אדמה, מים). הם יכולים להיצמד ולהיפגש. ישנם גם שני כוחות טבע "אהבה ומריבה"- אהבה מצמידה ומריבה מרחיקה. "ברירה טבעית" - ניסיון להסביר איך התפתחו החיים. החיים נוצרו באופן לא מוכנן ומתהליכים עקרים.
האטומיסטים - כל המציאות מורכבת מחלקיקים קטנים שנקראים אטומים. נעים בחלל הנקרא "ריק".אין חום, קור, צבעים הכל מורכב מאטומים.
סופיסטים- האמינו כי לא חשוב ממה קיים העולם והתנגדו לדיוני ה"ארכה". מה שחשוב הוא אנחנו - "פילוסופיה אנתרופוצנטרית" האדם והסוגיות המרכזיות בחייו הם המרכז. עסקו בעיקר ברטוריקה - שימוש בשפה, אומנות השכנוע.הקשר בין מוסר לכוח פוליטי. השקפה רלטיביסטית- הכל יחסי. הצדק הוא לא אוניברסלי אלא יחסי ומשתנה כמו האמת, מה שנכון. הרב קובע, לפיו נקבע מה נכון\מוסרי\צודק. נחשבו למסוכנים של אותה תקופה מפני שסתרו את האמת שהייתה מקובלת. שהאלים שומרים את החברה. הם האמינו שכל אחד פועל לפי המוסר שלו.
פרוטגורס - הסופיסט המפורסם ביותר.
"על האלים אינני יכול לדעת, לא שישנם ולא שאינם ולא כיצד הם בצורתם, כי רבות הם המניעות לידיעה, גם אי הבהירות וגם קוצר חיי האדם"- לא יודעים על קיום האלים,לא מי הם ומה צורתם.
חיי האדם הם קצרים ואין לנו מספיק זמן להבין את הנושא. אותו הדבר אמר על הארכה, נושא גדול שקצרים חיינו על מנת להבינו.
"של כל הדברים האדם הוא המידה.."- האדם הוא קנה המידה לכל הדברים. מי שקובע מה אמת ומה לא, מה יפה, מה נכון הוא רק האדם. אין אמת על אנושית, אין אלים שקובעים.
"שני תיאורים לכל דבר, מנוגדים זה לזה"- כל דבר אפשר להסביר בשתי הדרכים, ושתיהן נכונות אותה מידה.
"לעשות את הטיעון החלש יותר לחזק יותר"- הטיעון שנחשב חלש הופך לחזק בעקבות יכולתשכנוע טובה.
גורגירס- כתב ספר על כוחה של הרטוריקה "שבחי הלנה".
"אין אמת, וגם אם היא הייתה, לא היה ניתן לדעת אותה, וגם אם היה ניתן לדעת אותה, לא היה ניתן ללמדה." - האמת היא סובייקטיבית, ותלויה ביכולת השכנוע.
סוקרטס 469-399 לפנה"ס אתונאי- ראו בו כסופיסט אך הוא לא ראה בעצמו כאחד כזה. הושפע מפרמינדס (אין שינוי בעולם) ומאנקסגורס (זרעים) אך התאכז ממנו בסופו של דבר.
העביר ביקורת על הדמוקרטיה- זה שהרב חושבים משהו לא אומר שזה נכון. הוא נתן לנוער הקודת מבט שונה על החינוך שלהם ועל זה נחשב שקילקל אותם.
בתור מחנך הוא קודם כל הורס את האמונות הקודמות של האנשים, האנשים נשארים ללא ערכים וגם ללא אמת מאחר והוא מביא אותם להגיע לאמת לבד.
מינימליסט- לא מאמין יותר בשום דבר
פילוסופיה אמיתית היא לא משהו שקוראים אלא משהו שמדברים עליו.שיחה. מאחר וטקסט נראה אותו דבר לכל מי שקורה אותו אבל המטרה היא שכל אחד יבין אותו בדרכו.
ניסה לגרום לתלמידיו להגיע לאמת המוחלטת שכן לא ניתן ללמד אמת אלא רק להגיע אליה לבד.
וטען שאין לו תלמידים שהרי התלמידים הם המורים של עצמם.
המיילדת לא יולדת אלא עוזרת להרה היולדת.
"החוכמה האמיתית והיחידה היא לדעת שאתה לא יודע כלום., - אפלטון, תלמידו של סוקרטקס מספר עליו. שכן סוקרטס לא פרסם כתבים.
שם את שאלת האדם במרכז הפילוסופיה. מה הם החיים הטובים? הראויים? האמין בהגדרות.
האמת שיש אמת אבסולוטית, וניתן לשאוף לדעת אותה.
יש טוב, רע, צודק וצריך לנסות להבין אותם. לעומת הסופיסטים שטענו שהאמת היא יחסית.
הוא לא התעניין בדעת הרב שכן החברה יכולה להטעות, האמת לא קשורה למספר האנשים שמכירים בה. הוא ניסה להגדיר מה נכון ולא נכון וטען ש"לא לדעת" היא החוכמה, הידע הוא ערך.
סוקרטס - דרך הפילוסופיה שלו
השיח של סוקרטס. הדיאלוג הוא אמצעי לחיפוש האמת, הוא אינו מנסה לשכנע (כמו הסופיסטים) אלא רוצה שהתלמידים יגיעו לתשובה לבד. שיטת הדיון הסוקרטי.
אירוניה- התמהמהות ביודעין. הדיונים שלו עסקו בעיקר במציאת הגדרות, "מה זה אומץ?". הוא אינו מרצה אלא מנהל שיחה, "אני לא יודע מה זה, אתה יודע מה זה אומר" - העמדת פנים שהוא לא יודע דבר.
אלנכוס- דיאלוגים קצרים כן\לא. נתפס כאילו הוא משפיל את בני השיח שלו, השאלות מהירות והתשובות גורמות לאמת האמיתית של הבן אדם לצאת החוצה בלי שיש לו זמן לחשוב על התשובה. כןא נוצרות סתירות פנימיות רבות.
אפוריה- אין תשובה בסוף הדיון שלו. הוא פוסל את תשובותיהם של התלמידים ולא נותן תשובה משלו. כאן נגרם קלקול הנוער- הוא משאיר את הנוער ללא ערכים. דיון חשוב על מושג מסויים משאיר את התלמידים ללא יודעין את התשובה האמיתית
לא מפחד מהמוות.
שום דבר רע לא יכול לקרות לאדם טוב.
מאמין שימות כגיבור פילוסופי.
הוא אינו יודע מהו מוות ולכן איןמה לפחד ממנו.
במותו יוכל לשוחח עם אנשים גדולים ב"עולם הבא".
אושר.
אושר היא לא רק תחושה סובייקטיבית אלא אובייקטיבית.
אדם מאושר הוא אדם שהגשים את עצמו.
אדם טוב ומוסרי יהיה מאושר בוודאות- להיות אדם טוב הוא אדם שיש לו תכונות טובות, חוכמה, אומץ וצדק. אומץ יתבטא בידיעה מתי להילחם ומתי לא, חוכמה היא הידע עצמו. אדם ידע להבדיל בין טוב לרע.
עדיף לסבול מעשים רעים מאשר לעולל אותם למישהו אחר כי אדם הפוגע באחרים, פוגע בעצמו ומפריע לעצמו להיות מאושר.
אפלטון. תלמידו של סוקרטס ופילוסוף גדול בעצמו. כתב את שיחות סוקרטס ונתן נו את עיקרי המידע שלו. חסרונו הוא שלא היה אובייקטיבי כלפיו. לא יודעים מתי נאמרות דעותיו של סוקרטס ומתי דעותיו של אפלטון, וויכוח שקיים עד היום. הוא לא האמין בדמוקרטיה אלא בשלטון מונרכי של קבוצת פילוסופים קטנה.
נאום ההגנה של סוקרטס-
מציג סוקרטס את מאשימיו. "אותי הם כישפו, כלכך משכנעים היו, אבל... הם לא דיברו אמת." - מתחיל בכך שלעומת הסופיסטים הוא לא כשף במילותיו.לאחר מכן הוא טוען שהוא יכול להפריך כל טיעון שיביאו השופטים להרשעתו והאשמות שהוא סופיסט. דבר היוצר פרדוקס סופיסטי.
פרדוקס סופיסטי- משפטו של סוקרטס נאמר באירוניה, שכן אם הוא מפריך כל טענה נגדית הוא מוכיח שהוא סופיסט. ואם הוא יצליח לשכנע את השופטים שצדקתו הרי סימן שהרב אכן קובע ואין אמת אחת.
סוקרטס מספר על כך שחברו הטוב ותלמידו ביקרו את האורקל ואת הכוהנת הגדולה של העיר ושאלו אותם האם יש אדם החכם מסוקרטס, נענה שלא.
דרך סיפור זה הוא מנסה להוכיח שהוא חכם למרות שהוא יודע שהוא לא הכי חכם. הרי קיבל אישור מנציגת האלים, אז זה חייב להיות נכון.
הוא חכם יותר מאחרים מאחר ומודע לעובדה שהוא אינו יודע הכל והוא גם טוען זאת.
מתחיל את סיפור המסע שלו. הולך ל3 מקצועות שנחשבו ברי חוכמה ביוון העתיקה. כל אותם האנשים לא הכירו בכך שאין להם ידע בכל התחומים אלא רק בתחום אחד ולא ראה בהם חכמים מאחר וחוכמה היא להיות מודע לגבולות הידע שלך ולדעת שישנם דברים שאתה לא יודע.
פוליטיקאים- מאופיינים במחשבה שהם הכי חכמים ויודעים הכל, וגם אם לא יודעים יעמידו פנים שכן. סוקרטס מזלזל בהם ואומר שהם אינם חכמים כלל.
המשוררים- עוסקים באמנות הכתובה. הוא מעריך אותם אבל אומר שהם יוצרים יצירות מתוך כישרון ולא מתוך חוכמה. הם אינם יודעים להסביר מה הם יוצרים. ועדיין מטיפים לחברה.
בעלי המלאכה- החל מנגרים ועד לרופאים.מאחר והתמקצעו בתחום ידע ספציפי הם חושבים שהם יודעים הרבה גם על תחומים שלא התמקצעו בהם. סוקרטס אומר עליהם שיש להם ידע רחב בנושא מסויים אבל אין זה אומר דבר על החוכמה שלהם.
בסופו של דבר חבר השופטים הצביעו על סוקרטס כאשם, הם הציעו לו להפסיק לעסוק בפילוסופיה וכך להימנע מעונש מוות, אך סוקרטס אמר שבלי פילוסופיה החיים שלו לא שווים כלום ולכן מעדיף למות, עם רב קולות צמוד.
נ.ב-חברים של סוקרטס הציעו להבריח אותו אך סוקרטס נענה שחוקים הם חוקים וגם אם אנחנו לא אוהבים אותם והם לא פועלים לטובתינו אין אנו יכולים להיות האדונים להם כאשר היא לא הוגנת כלפינו.