מטופלת הגיעה לקליניקה לאבחון, ראו נזק אורביטו-פרונטלי, והתברר כשהיא הייתה בת שנה וקצת היא נפגעה מתאונת דרכים. בתחילה התנהגותה הייתה נורמלית, אך כשהיא קצת גדלה היא החלה להפגין התנהגות "שובבה ופרועה", היה קשה מאוד למשמע אותה, לדרוש ולקבל התנהגויות מקובלות ממנה. היא הייתה אינטליגנטית והבינה הכל, אך היה לה קושי בלהתמיד ולבצע מטלות בלימודים. ככל שהיא גדלה, ההתנהגות שלה נעשתה פחות מותאמת לסביבה שלה- החלה לגנוב, להיעצר, לפגוע באנשים, שיקרה, התנהגות מינית לא מותאמת,
תפקוד הורי לא ראוי, שיטות טיפול ותרופות לא הצליחו לעזור לה. החוקר דיווח שהמטופלת מעולם לא הפגינה תחושת אמפתיה או חרטה על ההשפעה שלה על אחרים.
