Please enable JavaScript.

Coggle requires JavaScript to display documents.

כיצד נשים ישראליות בגילאי 28-35 חוות את המעבר לאימהות ראשונית? - Coggle…

- - - - ש.א: "אמא שלי מאוד עזרה לי בתקופה הזו, כי את צריכה הרבה עידוד מסביב בשביל להאמין בעצמך ולהצליח באימהות"
    - - ש.א: "הסביבה הייתה מאוד חופרת... תעשי ככה ותעשי ככה.. יותר מהצד של המשפחה של בעלי"
      - מ.מ:"גם לפעמים אמא מעבירה קצת ביקורת על ההתנהלות שלי עם התינוקת, ושואלת שאלות כמו "למה את מרדימה אותה ככה", שזה משהו שאני לא אוהבת"
  - - - ש.א.: "הייתי באופוריה מוחלטת כי מאוד חיכיתי, לקח לי שנה להיכנס להריון כי הייתה לי הפלה לפני, אז מאוד חיכיתי לזה"
      - מ.מ.: "מרוב האופוריה והדחיפות של הלידה הגוף מותש, ואת בפאזה אחרת"
    - - ה.ג. : " עם כל הצירים, הכאבים, צירי הלחץ, ברגע שהתינוק יוצא החוצה, זה פשוט נעלם בשנייה, כמו קסם"
      - ל.ג.: " זה כואב קצת והכל... יש דימום, ויש תפרים ו... ה...איך זה נקרא.. האפידורל גם עושה כאבי גב, אבל זה מתגמד לעומת שאר הדברים. בשבילי זו הייתה סוג של הקלה, ושחרור"
    - - ל.ג.: "...היו לי חרדות, כשהייתי רוחצת אותו הייתי מפחדת שייקרה לו משהו שהוא ייטבע או משהו כזה... הייתי גם הולכת אליו בלילה ובודקת שהוא נושם בלילה..."
      - מ.מ.: " פחדתי להירדם. למרות שהיא ישנה, אני פחדתי, פחדתי להשאיר אותה לבד כשאני לא מסתכלת עליה"
      - ה.ג.: "גם נהייתי חרדתית, אם זה פחד, כל מיני פחדים שפעם אני לא חושבת שזה היה לי, זה הכל בגלל הקטע של לגונן עליה. זה גם הפחד וגם החרדה שחלילה לא יקרה לה שום דבר, והכל כאילו סביב זה".