• סעיף 94ב כלשונו מפנה אך ורק לסעיפים 125 ו126(ב)- כלומר המחוקק ראה לנגד עיניו דווקא רווחים של חברות ישראליות. הסעיף איננו מפנה לסעיף 126(ג) ו126(ד) שרלוונטיים לחברות זרות.

סעיף 94ב מטרתו השגת "ניטרליות" במכירת מניות ובמשיכת דיבידנד, ולא ניטרליות במשמעות זו שרווחים שהופקו ומוסו בחו"ל, דינם לכל דבר ועניין כדין רווחים שהופקו ומוסו בישראל. הניטרליות היא, לפיכך, מוגבלת. לדידו של המחוקק, רווחים שמקורם בישראל ורווחים שמקורם בחו"ל אינם היינו הך.

עמדת רשות המיסים מתחייבת מעיקרון המיסוי הדו שלבי, שבבסיסו של סעיף 94ב לפקודה. גרסת המערערת, לעומת זאת, פירושה "דילוג" על שלב חיוב רווחי החברה הנמכרת במס החברות בישראל, בשלב המיסוי הראשון, ובד בבד קבלת הקלה במס בישראל בדמות שיעור מס מופחת בשלב השני, אף שלא הושת חיוב במס בשלב המיסוי הראשון.

בהגדרת "רווחים ראויים לחלוקה" שבסעיף 94ב(ב) לפקודה, בחלופה המיסויית, נאמר כי "סכום הרווחים הראויים לחלוקה לא יעלה על סכום הרווחים שנתחייבו במס..." ולטענת פקיד השומה אם המס לא חוייב בארץ אז הרווחים לא נתחייבו במס ולכן החלופה המיסויית תהיה לעולם אפס.

בית המשפט קיבל את עמדת החברה בדבר הרר"ל מארבעה נימוקים עיקריים כדלקמן:

א. את ההגדרה לרווחים ראויים לחלוקה ואת המונח "נתחייבו במס" יש לפרש באופן ההולם את התכלית שביסוד ההסדרים הקיימים בסעיפים 94ב, 126 ולא באופן טכני כלומר גם אם נתחייבו במס בחול

ב. אין מקום להבחין בין מצב בו החברה הישראלית פועלת בחו"ל באמצעות סניף המפיק הכנסות בחו"ל לבין מצב בו היא פועלת באמצעות חברת בת זרה. ואין סיבה שפעילות במתכונות שונה תביא לתוצאת מס שונה

ג. ביסוד סעיף 94ב לפקודה עומד הרעיון לאפשר גמישות בחיי העסק תוך הימנעות מפעולות שאינן יעילות מבחינה כלכלית והנעשות אך ורק מטעמי מס.

ד. עצם העובדה כי סעיף 94ב מפנה לסעיף 126 (ב) בלבד אינה מצדיקה להתעלם מההסדרים הכוללים הקיימים בהוראות הפקודה בכל הנוגע לרווחיה של חברה. יש לפרש הוראות אלו באופן תכליתי, ולא באופן דווקני ופורמלי.

בדבר פריסת רווח ההון בית המשפט דחה את עמדת החברה. סעיף 91(ה()3 )לפקודה קובע כי פריסה לא תחול על רווח הון במכירת ניירות ערך הרשומים למסחר בבורסה