חמישים יום לאחר יציאת מצרים הגיעו בני ישראל להר סיני. בהר סיני קיבלו את עשרת הדיברות במעמד הר סיני, לאחר מכן עלה משה רבנו להר, למשך ארבעים יום, כדי לקבל מה' את התורה, ואת לוחות העדות.
לפי רש"י הסיבה לעשייתו של העגל היא טעותם של ישראל, שכן הם ספרו ארבעים יום מהבטחתו של משה לשוב מן ההר כולל יום עלייתו, ומשה התכוון לארבעים יום שלמים, מלבד היום שבו עלה להר. בני ישראל, חשבו כי משה מת, (חז"ל מספרים כי השטן הראה להם את דמותו של משה בענן) פנו אל אהרן ובקשו ממנו לעשות להם אלוהים אחרים אשר ילכו לפניהם. אהרן רצה לעכבם ולכך ביקש כי יביאו את נזמי נשיהם בניהם ובנותיהם בתקוה שאלו תסרבנה לוותר על התכשיטים, אך הן הביאו בשמחה את תכשיטיהן, אהרן זרק את התכשיטים אל האש, ומיכה (מיוצאי מצרים) זרק אל האש טס זהב שהיה חרוט עליו "עלה שור" (בטס זה השתמש משה רבינו להעלאת ארונו של יוסף ממימי היאור בו היה מונח). ומזה נוצר "עגל הזהב", אהרן הכריז כי "חג לה' מחר" במטרה לדחותם עד לשוב משה, אך למחרת העם השכים קום ועבד את העגל.
