אני קצת רוצה להתחבר לקו של מיכל, שהוא כאילו כמעט פיזי. ההנחה, להניח את הציור. אני ארחיב את זה אם אפשר. מבחינתי קודם כל זה התחיל לפני הציור. היו כמה סבבים. היה נורא יפה, מאוד נהניתי מהאופן שבו את הנחית את זה. זה היה מאוד מאוד מאפשר. מאוד מאוד נעים ומאוד פלורליסטי ז"א, אנשים יכלו להגיד דברים רבים ואת התת מקום לכולם במובן הזה שנתת חיזוק לכולם אבל לא איזה חיזוק מתלהב :"וואו" "נכון" "אתה צודק". לא כזה. כי אז זה מיד הופך למי קיבל חיזוק ומי לא. את ממש...הכל היה טוב, הכל בסדר, הכל התקדם, הכל קידם. ז"א אף-פעם לא היתה הרגשה של משהו שהולך אחורה. אהבתי את זה שלא נתת פרטים, שלא נתת את השם. שהתחלת משום מקום. זה נותן לי, למאזין כח. אנחנו במאה ה-21. זאת מאה שלי יש את הסמכות את הזכות לפרש. אין גוף שמפרש לי.אחרי זה כשעברנו לציור היו כמה דברים, היה את החלק , את החדווה ללכת לתפוס טושים.