תאוריה - פרדיגמות ואקסיומות הן הבסיס לתאוריות מדעיות אבל יש משהו משמועתי ביניהן. תאוריות הן משהו שחוקרים ויכול להשתנות או לא. פרדיגמות ואקסיומות לא. אם עשינו מחקר והתוצאות שלו מנוגדות לאמונות שלנו אנו מאמינים שמה שצריך להשתנות זה העובדות ולא האמונה. תאוריות מאוד דומות לאקסיומות בכך שהן מתארות כללים מה יקרה אך בניגוד לאקסיומות, הן מייצרות ניבויים שעומדים למבחן. אמורה להשתנות בהתאם לעמידה בניבויים. תאוריה היא אוסף של הגדרות וכללים שמנסים להציע הסבר לתופעה נקודתית. תאוריה אף פעם לא תסתור את תפיסת העולם שלנו.
תאוריות זה מבנה, מסגרת של כללים שמטרתם להציע הסבר לתופעה מסוימת במציאות. תאוריה היא מבנה מארגן למידע שלנו שלוקח את הדברים שאנו יודעים, מצפים, מסיקים, למערכת של כללי סיבה ותוצאה כשבעצם זה אומר שתאוריה היא התוצאה של המטרות השונות שדיברנו עליהם במחקר מדעי: תיאור, ניבוי, הבנה והסבר, תאוריה היא המצב שיש לנו הבנה כדי להציע הסבר. זה משהו דינמי, נזיל, התאוריה, הן קיימות במסגרת האמונות, הפרדיגמה שלנו, ויכולות להתפתח/להיעלם/להשתנות כל עוד הן לא דורשות מאתנו לשנות את האמונות ותפיסות העולם שלנו.
תאוריות אינן מתחרות אחת בשנייה אלא יכולות להשלים. הן לא מנסות להסביר הכל ואם כן יש מקום לתאוריות אחרות שישפרו את ההסבר, המקרה היחיד שאי אפשר לעשות את זה, ליישב בין 2 תאוריות, זה כשהבסיס התפיסתי מאחוריהן מתנגש, כשיש 2 אמונות סותרות אז התאוריות לא יוכלו לעבוד יחד אבל זה כבר לא בעיה של התאוריה אלא של הפרדיגמה, תפיסת העולם.
-
-
סוגי תאוריות
תאוריה דדוקטיבית - מהכלל אל הפרט. התאוריה קדמה לתצפית. רוב התאוריות דדוקטיביות כי אין הרבה תופעות חדשות. קודם תאוריה ואז בודקים האם המציאות מתאימה אליה. זו בד"כ תגובה לתאוריה אחרת. קורה הרבה פעמים כשאין דרך להתחיל מהמציאות. כשהרעיון לא מנסה להתכתב עם המציאות אלא עם רעיונות אחרים. דדוקציה היא הרבה הרבה הרבה יותר קשה מאינדוקציה. הרבה יותר שיטתית ומבוססת על היגיון. היום מקובל שכל תאוריה, לא משנה איך היא התחילה, תסיים בצורה דדוקטיבית, למשל הסטטיסטיקה שלמדנו זו דדוקציה קלאסית.
למה לוגיקה היא קשה?
הסקה על דרך החיוב - אם יורד גשם, רוני נרטב, יורד גשם ולכן רוני נרטב. אם א' גורם ל-ב' אם יש א', יש ב'.
הסקה על דרך השלילה - אם יורד גשם רוני נרטב, רוני לא נרטב אז לא יורד גשם.
אישור הסוגר - הבעיה מתחילה כשאנשים מתחילים לעשות מניפולציה – אם יורד גשם, רוני נרטב, רוני נרטב – יורד גשם – לא נכון. לפחות 50% מהאנשים עושים את השגיאה הזאת, כי זה אינטואיטיבי ופשוט, וקשה. התרגום של א' ו-ב' הוא הבעיה כי כשמפשטים משהו מנתקים מהמציאות ואם חושבים במונחים של א' ו-ב' זה דברים מופשטים.
הכחשת הפותח: אותו דבר אם עושים ההפך – אם יורד גשם ורוני נרטב ולא יורד גשם הרבה אנשים יסיקו שהוא לא נרטב. אם ורק אם.
כשיש רצף טענות סיבה ותוצאה לוגיות אנו נוטים לפתח את הרעיון שכל הסיבות וכל התוצאות נכללות במודל. בפסיכומטרי החשיבה של אנשים היא שהשאלה מתייחסת אך ורק ל-2 הגורמים האלה ולא לאחרים שיכולים להשפיע אלא יש לנסח במונחים של הכלל. אם אמרתי שמה שגורם לילד מצוקה זה התנהגות אמו ואומרים שהוא במצוקה אנו מחפשים את הסיבה באם.
בעיות:
קשה לאנשים עם היגיון וזהירות, הדברים שעליהם מבוססת אינדוקציה.
כשנותנים לאנשים כללים הנטייה שלהם היא להשתמש בהם בצורה אוניברסלית ותאוריה טובה היא דווקא חסכנית שמסבירה מעט וכמה שיותר תאוריה ממוקדת. תאוריה דדוקטיבית היא מופשטת ולא חסכנית, קשה להתמקד, יש לי תופעה אז משתמשים לאוסף של מקרים ולא אחד
תאוריה אינדוקטיבית - מהפרט אל הכלל. תאוריה שהשורשים שלה הם במציאות. אינדוקציה זה משהו קיים בעולם האמתי והניסיון להסביר תופעה קיימת יוצר איסוף נתונים שמוביל לתאוריה. המציאות באה קודם, התאוריה אחריה. ראיתי משהו, זה גרם לי לחשוב על קשרים וסיבתיות, אני עורך מחקרים לבדוק את הבסיס הזה ומתוכו אני מפתח תאוריה:
-
